רש"י על פסחים צ״ו ב:י״ד

14 כשב - קרא יתירא כדפרישית מדכתיב בתריה ואם עז מכלל דעד השתא בכשב איירי:

15 לאליה - דבכל קרבנות כשב אליה כתיבא עם האימורין בשלמים חלבו האליה ויקרא ג ובאשם כתיב שם ז את כל חלבו ירים ממנו את האליה וגו' וחטאת כאשם אבל פסח אימורין גופייהו לא כתיבי בהדיא אלא כדנפקא לן לעיל פסחים דף סד: מאת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר הלכך אלייתו צריכה להתרבות בקרבנות שבשור לא הוזכרה אליה באימוריו: